פוסטים

KEEP OLIM IN ISRAEL!

Yesterday, I had the great privilege of lighting one last Hanukkah candles with some amazing Olim who came to Israel from all over the world.

I met the "KeepOlim" organization five years ago as the Director General of the Ministry of Aliyah and Integration, and since then, our connection grew stronger each and every year. It is an amazing organization that helps tens of thousands of Olim and fights to keep every one of them in Israel.

Being an Oleh often means being lonely. Unfortunately, the figure speaks for itself, Immigrants taking their own lives accounts for a third of all suicides committed in Israel. That is why I fought in the budget discussions to allocate 2 million shekel for the establishment of a government program for suicide prevention among immigrants in cooperation with Minister Oded Forer.

My hope is that this program will assist any Olim in need and will allow them to see the great value their Aliah brought here.

We must not forget that our country was founded by Olim, for Olim and continues to develop every day by Olim. It doesn't matter what country in the world they come from, this is home.

They are the real pioneers.

————————————————–

אתמול הייתה לי זכות גדולה להדליק נר אחרון של חנוכה עם עולים מדהימים שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם.

את עמותת ׳קיפ עולים׳ הכרתי לפני חמש שנים כמנכ"ל משרד העליה והקליטה ומאז הקשר התהדק מידי שנה. מדובר בעמותה מדהימה שמסייעת לעשרות אלפי עולים ונלחמת להשאיר כל עולה שהגיע עם חלום ציוני- בארץ.

להיות עולה זה גם הרבה פעמים להיות בודד. לצערי הנתון מדבר בעד עצמו, כשליש ממקרי ההתאבדויות בארץ מתבצעות ע"י עולים. לכן נלחמתי בדיוני התקציב להקצות 2 מיליון ₪ להקמת תכנית ממשלתית למניעת התאבדויות בקרב עולים בשיתוף עם השר עודד פורר – Oded Forer. זאת הפעם הראשונה שתוקם תכנית שתשים זרקור על הבעיה החמורה ותעזור לכל עולה לראות את הערך בעלייתו.

אסור לשכוח שהמדינה שלנו הוקמה על ידי עולים, בשביל עולים וממשיכה להתפתח מידי יום על ידי עולים. זה לא משנה מאיזה מדינה בעולם הם מגיעים, פה זה הבית. הם החלוצים האמתיים.

הגעתי לשבתרבות בנתניה.

לעיתים רחוקות יוצא לי לספר את הסיפור האישי שלי בראיונות, ודוקא בשבת תרבות בנתניה המנחה והעיתונאי אבי בטלהיים הוציא ממני דברים שלא דיברתי עליהם שנים. הכל התחיל מכך שהתחנה הראשונה שלי בארץ הייתה בעיר נתניה.

הסיפור שלי

עליתי ארצה בספטמבר 1992, ביוגוסלביה הייתה מלחמה באותה העת והגענו לקייב כדי לעלות על טיסה לישראל.

אחרי שעברנו את ביקורת הגבולות ביום חמישי בלילה גילינו שהמרחב האווירי מעל יוגוסלביה סגור בגלל המלחמה , מה שגרם לנו להישאר בביקורת הגבולות עוד 24 שעות.

רק לאחר מכן עלינו על הטיסה לתל אביב ונחתנו ביום שישי לקראת כניסת שבת. החנויות כבר היו סגורות ולקחו אותנו למלון בנתניה, כך שזאת הייתה העיר הראשונה שראיתי בישראל.

לאחר קבלת סטאטוס עולה עברנו לאשקלון .

באותה התקופה בתחילת שנות ה90' הגיעו הרבה מאוד עולים מברה"מ לשעבר, והעליה בגיל ההתבגרות היא אולי הכי קשה, אחרי שרוכשים חברים ולימודים מגיעים לעולם חדש עם מנטליות שונה לחלוטין וצריך להתמודד.

עליתי עם אמא וסבא, ומהחודש הראשון כבר התחלתי לעבוד במקביל ללימודים בבית הספר בסבלות בהעברת דירות ממקום למקום. כך היה לאורך כל התיכון כשעבדתי בכל סוגי העבודות המזדמנות, ובשלב מסוים התחלתי להתחבר והלבין איפה אני נמצא, ולמה המדינה הזאת קיימת. זה תהליך השתלבות איטי שבסוף הצליח.

בשבילי האירוע שחיבר אותי למדינה היה רצח רבין יותר מהכל.

אין בנאדם שלא זוכר איפה הוא היה באותו היום.

עד לאותו היום לא הייתי מחובר מאוד להוויה הישראלית והייתי די סגור בבועת העולים החדשים.

הלכנו עם חברים בערב באשקלון והייתה התקבצות סביב טלוויזיה במכולת של עשרות אנשים, ברגע שאמרו שרצחו את ראש הממשלה הייתי בשוק טוטאלי.

האירוע הזה גרם לי להתחיל לחקור וללמוד, מי היה יצחק רבין ז"ל, איך הוא קשור למדינה ואיך כל החברה שלנו בנויה.

זה גרם לי להבין את מקומי, הבנתי שהמדינה הזאת לא מובנת מאליה וכל מי שנמצא כאן, יש לו משימה.

הוא צריך לעשות את כל מה שהוא יכול כדי שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, כי אין לנו ארץ אחרת.

המדינה שלנו כל כך קטנה וצעירה וכמות הדברים שיש לעשות כדי לשנות ולהשפיע על המדינה – אדירה.

לכן כל צעיר וצעירה עם רצון ותשוקה יכול לשנות ולכן אני נמצא איפה שאני נמצא, ומנסה להשפיע מידי יום על פני המדינה והחברה.